תת"ע
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
8927-05-12
29/11/2012
|
בפני השופט:
דן סעדון
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
חיים אבני
|
| הכרעת דין |
ביום 27.2.12 נרשם לנאשם דוח המייחס לו ביצוע עבירה של אי ציות לתמרור 301 בכך שלא ניתנה, ע"פ האמור בדוח, זכות קדימה לרכב אחר הנכנס לצומת (תקנה 64 (ג) + 22 (א) לתקנות התעבורה). הנאשם כפר במיוחס לו.
מטעם המאשימה העידה עורכת הדוח, גב' קרן חטב (להלן:"
העדה" או "
עדת התביעה"). העדה ציינה בהגינותה כי עדותה בבית המשפט נסמכת אך על הכתובים ולא על זיכרונה וזאת מסיבות מובנות. העדה נחקרה בחקירה נגדית על ידי הנאשם. מחקירה זו עולה כי העדה אינה זוכרת, שכן לא רשמה בדוח, אם הייתה באותו זמן באכיפה סטטית או בנסיעה. כמו כן, לא נרשם בדוח המקום בו נעצר הנאשם.
הנאשם אישר בעדותו כי נסע על רחוב סוקולוב ופנה לאחר מכן לשדרות ירושלים. הנאשם אישר גם כי במקום קיים תמרור 301 וכי הנסיעה הייתה בשעת בוקר והראות טובה. בפרק דברי הנהג בדוח יוחסו לנאשם הדברים הבאים: "חשבתי שהיא רחוקה. אני מצטער". הנאשם טען אמנם בעדותו כי מדובר בדברים שלא אמר כלל ועיקר.
דיון
גרסת המאשימה בהליך זה לא נסתרה כל עיקר. מדובר בגרסה מפורטת אשר במסגרתה נכלל אף מספרו של הרכב שהנאשם, ע"פ הנטען, נמנע מליתן לו זכות קדימה. עדות הנאשם חיזקה בחלקים מסוימים את גרסת המאשימה. כך, העיד הנאשם כי נסע על רחוב סוקולוב ולאחר מכן פנה לשד' ירושלים וכי במקום קיים תמרור 301. הנאשם אישר גם בעדותו כי הדבר היה בשעות הבוקר וכי הראות הייתה טובה. העובדה שהנאשם אישר נכונות פרטים אלה בדוח מחזקת את גרסת המאשימה בהליך זה. העובדה שהעדה ידעה לפרט היטב את מסלול נסיעתו של הנאשם מרחוב סוקולוב עד לפנייה לשד' ירושלים אינה עולה בקנה אחד עם טענת הנאשם, אותה לא ניתן לקבל, כי העדה ושותפתה לא היו יכולות לראות אותו משום שרכב הנאשם נסע
אחריהן ( ראה: עמ' 2 שו' 5).
בנוסף, הנאשם נמנע מסיבותיו מלחקור את עדת התביעה אודות המשפט שיוחס לו בחלק "דברי הנהג" בדוח ולפיו אמר "
חשבתי שהיא רחוקה. אני מצטער". הנאשם ציין אמנם בעדותו כי מדובר בדבר שלא נאמר על ידו וכי העדה אינה אומרת אמת אולם יש לזכור כי דרך המלך בהוכחת עובדות במשפט היא באמצעות חקירה נגדית בעניינים השנויים במחלוקת ובעל דין שאינו פועל באופן כזה מקים עליו את החזקה כי אילו היה מעלה את השאלה היה בתשובה כדי לעמוד לו לרועץ. מקרה זה אינו חריג לכלל האמור. בנסיבות אלה אני מקבל כנכונה את האמירה שיוחסה לנאשם בדברי הנהג. אמירה זו מחזקת עוד יותר את גרסת המאשימה שכן היא מהווה למצער ראשית הודיה במיוחס לנאשם.
לסיום אעיר כי אכן קיים טעם לפגם בכך שעדת התביעה לא ציינה בדוח את המקום בו נעצר הנאשם ואם הייתה באכיפה סטטית או בנסיעה. ברם, משאישר הנאשם את תוואי הדרך בו נסע, בהתאם לאמור לדוח, וכן את יתר פרטי האירוע - להוציא אי מתן זכות קדימה - סבורני כי פגם זה בדוח רופא ואין בו כדי להשליך על שאלת אחריותו של הנאשם בהליך זה.
סיכומו של דבר: גרסת המאשימה בהליך זה לא נסתרה. הגרסה חוזקה בפרטים שמסר הנאשם בעדותו ובדברי הנהג שיוחסו לו ובהם בוחר אני ליתן אימון. על יסוד כל האמור ולאחר שהזהרתי עצמי מפני הרשעה המבוססת על עדות יחידה, אני מרשיע את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.
ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ג , 29 נובמבר 2012, במעמד הצדדים